החלטה בתיק בר"ע 311/08

1.         בבית משפט השלום מתבררת תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת לתשלום סך של 660,951 ש"ח, בגין הוצאות שהוציאה המשיבה לצורך טיפול בנפגעי תאונות דרכים שלמבקשת חבות ביטוחית בגינם, לאחר שתאונות אלה הוכרו גם כתאונות עבודה.

2.         המבקשת ביקשה, כי בית המשפט יסלק את התביעה על הסף, וזאת על יסוד שני טעמים: האחד, העדר סמכות עניינית, לנוכח נוסחו של סעיף 37 לכתב התביעה, שזו לשונו: "לאור כל האמור בתביעה זו, מתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעת לדין ליתן כנגדה פסק דין הצהרתי לפיו סירובה של הנתבעת לפרוע את חשבונות התובעת ו/או קיזוז הסכומים אשר שולמו על ידה מתשלומיה העתידיים, נעשים שלא כדין ובניגוד לחובה כלפי התובעת על פי חוק". בהקשר זה נטען, כי המדובר בתביעה לסעד הצהרתי בסכום בלתי מוגבל, שאינה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום. והשני, אי צירופם של מסמכים לכתב התביעה, בניגוד לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

3.         המשיבה טענה בתשובה, כי הסעד ההצהרתי שהתבקש על ידה בכתב התביעה סמוך על שולחנו של הסעד הכספי שהתבקש, ומשכך מצויים שני הסעדים בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום. וזו לשון התגובה:

"ויודגש, משהתבקש על ידי המשיבה שבית המשפט הנכבד יצהיר כי סירובה של המבקשת לפרוע את חשבונות המשיבה ו/או הקיזוז החד צדדי שנעשה על ידה מחשבונות המבקשת נעשה שלא כדין - סירוב אשר הוביל לנזקים בגובה הסכום אשר נתבע על ידי המשיבה בסך של כ-660,000ש"ח - אין חולק כי הן התביעה הכספית והן הסעד ההצהרתי אשר התבקש על ידי המשיבה חוסים בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט הנכבד".

אשר לאי מילוי הוראות תקנה 75 לתקנות, נטען כי המבקשת לא פנתה למשיבה לתיקון הליקוי, וכן כי המסמכים שלא צורפו הם חשבונות המצויים בידי המבקשת.

4.         בית משפט קמא דחה את הבקשה לסילוק על הסף, על שני ראשיה. בהחלטה הפנה בית המשפט לדברי ב"כ המשיבה בפרוטוקול הדיון מיום 26.11.07, כי " הסעד המבוקש בתביעה זו הוא הסכום של 660,951 ש"ח בגין מספר האירועים והסעד ההצהרתי שלנו הוא בענין זה". בית המשפט קבע, כי " כל תביעה כוללת בחובה גם מרכיב הצהרתי, בנוגע לסעד שייפסק, והוא הדין גם בתביעה דנן". לענין המסמכים שלא צורפו לכתב התביעה, נקבע כי אין לסלק את התביעה על הסף מטעם זה, " שכן קיימות דרכים לגילוי מסמכים ולבירור העובדות השנויות במחלוקת, ככל שתהיינה שנויות במחלוקת, ואין לנקוט בסנקציה הדרסטית של סילוק על הסף".

5.         על ההחלטה הדוחה את הבקשה לסילוק על הסף נסבה הבקשה לרשות ערעור שהגישה המבקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות, מבלי לבקש את תשובת המשיבה (תקנה 406(א) לתקנות). להלן אבאר טעמי.

6.         בכל הנוגע לסעד ההצהרתי שהתבקש בכתב התביעה - גם אם אקבל את סברת המבקשת, כי כתב התביעה נוסח באופן שניתן היה להבינו כאילו מתבקש סעד הצהרתי ביחס לסכום שאינו מוגבל, הדבר מצא את תיקונו בעמדת המשיבה, בכתב
ובעל פה, כי הסעד ההצהרתי "כפוף" לסעד הכספי שהתבקש. בנסיבות הענין, ניתן לראות בכך כמתן "פרטים נוספים" על פי הוראת תקנה 65 לתקנות. כפי שקבע, בצדק, בית משפט קמא, כאשר מוענק סעד אופרטיבי, טמונה בכך גם הצהרה "כמוסה"  (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 556) בדבר הזכאות לקבלת אותו סעד. כך הם פני הדברים דרך כלל, גם כאשר לא מתבקש באופן מיוחד סעד הצהרתי.

בענין אחר (בש"א (י-ם) 7514/01 י.א.ר.א נכסים בע"מ נ' מנהל- מקרקעי ישראל, מיום 27.7.01) נדרש השופט זילברטל לשאלת הסמכות העניינית ליתן סעד הצהרתי בדבר חיובה של המבקשת שם בתשלום דמי היתר למשיב בסך של 830,000 ש"ח. במהלך הדיון תיקנה המבקשת את הסעד שבתיק העיקרי, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי, כך שהוסיפה בקשה להצהיר כי המשיב אינו זכאי לכל תשלום נוסף בגין שטחי שירות, יהא שטחם אשר יהא, אשר ייבנו בעתיד. בית המשפט מצא, כי על אף התיקון הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים מתייחס לדרישת התשלום בסך 830,000 ש"ח, ומכאן מסורה הסמכות העניינית לדון בתביעה לבית משפט השלום. ואלה דבריו:

"כאשר נתבע סעד כספי, נקבעת סמכות בית-המשפט עפ"י הסכום שנתבע, 'ואין נפקא מינה בכך מהי עילת התביעה ועל שום מה נתבע' (י. זוסמן, שם, סעיף 45 , עמ' 58 ), וגם אין זה משנה אלו הצהרות על בית-המשפט 'להבליע' בפסק-הדין (והרי כל פסק-דין כספי כולל בחובו חלק הצהרתי וחלק אופרטיבי). הסמכות נקבעת עפ"י החלק האופרטיבי בלבד.

אין פני הדברים צריכים להיות שונים, כאשר נתבע סעד הצהרתי. כאמור, המחלוקת הקונקרטית, שבגללה התעורר הצורך לפרש את חוזה הפיתוח בזיקה לדינים הרלבנטיים, היא סביב בקשה ספציפית של המבקשת וסביב דרישה קונקרטית לתשלום
830,000ש"ח.

אין בין הצדדים סכסוך אחר ואם התובענה תנותק מהמחלוקת הקונקרטית הנ"ל, היא תיוותר תלויה על בלימה".

בענייננו, כאמור, המדובר בתביעה כספית, אשר "מובלע" בה גם סעד הצהרתי.

סברתה של המבקשת, כי פלוגתאות שייפסקו בהליך הנוכחי יכול שישתיקו את בעלי הדין בהתדיינות עתידית היא נכונה, אך אין בכוחה של המבקשת למנוע זאת. כללי מעשה בית דין, ובהם הכלל בדבר השתק פלוגתא, יחולו בהתדיינויות חוזרות בין הצדדים בין אם ייכלל בכתב התביעה סעד הצהרתי ובין אם לאו.

7.         אשר לאי צירוף מסמכים לכתב התביעה, כמצוות תקנה 75 לתקנות, קיימים כלים דיוניים להסדרת ענין זה, ובקשה לסילוק על הסף איננה אחד מהם, בוודאי לא בשלב הדיוני הנוכחי.

8.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור.